טור שנכתב ע"י דב אבן-זהב
ופורסם ב- -nfc

דווקא ימים אלו, של חופשת הפסח, של חיכוך בעצימות גבוהה עם בני המשפחה,
מהווים הזדמנות להתחדשות, לעריכת סדר פנימי ביחסינו עם עצמנו ועם בני משפחתנו

האביב כבר כאן. הטבע המתחדש על שלל מרבדיו הצבעוניים מעורר את חושינו הרדומים. הילדים, שבימים כתיקונם, ארוזים היטב בין כתלי בית הספר, פורצים בסערה אל מרחבי חיינו המצטמצמים, מתוגברים בקנוניות של בני דודים שבאים להתנחל ימים ולילות בביתנו, במתכונת של הכל-כלול. מצהלות הילדים מאיימים להשבית את תחושת השליטה שלך בגורלך, אפילו בד' האמות של ביתך הפרוץ.

שעת השינה של הילדים, עליה הקפדת מפאת החשיבות של השינה לבריאותם ולהתפתחותם, ובעיקר כדי שיהיה לך קצת שקט בקצה הערב, התפוגגה כלא הייתה.

הארנק פולט שטרות שבאמצעותם אתה מנסה להשקיט תביעות נשכניות לבילויים בפסטיבלים, באולינג, ומופעים חלולים עטורי שמות נוצצים.

החג המסמל את היציאה מעבדות לחרות, את החופש הנכסף, עומד להפוך לשעבוד. במקום תחושות של הזדככות חגיגית, מתעוררות משום מה, תחושות של כאוס, כעס ואובדן שליטה.

אפשר להתייחס אל תקופת חופשת הפסח כאל מכה שלא כתובה בתורה, לנשוך שפתיים, לספור את הימים עד לחזרת הילדים לבית הספר, שלעיתים נדמה שהוא נחוץ להורים יותר מאשר לילדים.

אפשר להתייחס לכל מה שמפר את שלוות נפשנו כגזירת גורל, כתקלה מיותרת, כהפרעה שרירותית ושערורייתית שיש למגרה, להתרחק ממנה, או לבלוע אותה כגלולה מרה.

אולם, דווקא ימים אלו של יציאה מהתלם, של חיכוך בעצימות גבוהה עם בני המשפחה, מהווים הזדמנות להתחדשות, לעריכת סדר פנימי ביחסינו עם עצמנו ועם בני משפחתנו.

דווקא כאשר כל המערכות, ההרגלים והדפוסים האוטומטיים לא עומדים לרשותנו ולא מנהלים את חיינו, דווקא אז יש לנו הזדמנות להגדיר את עצמנו מחדש.

במסגרת הסדר החדש, ניטיב עם עצמנו, יחד עם החפצים שסופסוף נפרדנו מהם, ניפרד גם מכמה הרגלים ישנים שפג תוקפם.

דרך השאלות הפרוזאיות איך אנחנו רוצים את החג הזה, איך מתחשק ומצטייר לנו היחד המשפחתי, אנחנו בעצם מעמיקים את הברור שלנו אודות עצמנו. זוהי הזדמנות לגלות בתוכנו משאלות שהבשילו ומחכות לתשומת ליבנו:

להפסיק לרָצות ולהתחיל לרְצות; ללמוד לבקש ולקבל תמיכה; להיפטר מהמאמץ להוכיח כמה אנחנו טובים; לתת מקום ממשי לקשר הזוגי שלנו ולקשר עם ילדינו; ; לדבר בבהירות ובפתיחות על קונפליקטים שאנחנו נמנעים מהם; לבלות יותר עם ילדינו; להכיר אותם באופן עמוק יותר, למרות נטיתם לנהל איתנו שיחות המתבססות על מילה אחת ויחידה – 'סבבה' (לחילופין 'אחלה'); להצליח לתת מקום לרצונות שונים משלנו וליצור דיאלוג אמיתי עם האחר.

ימי החופשה הינם הזדמנות רבת ערך להתנסות בחוויה של דיון בו מנסים לרקום ביחד תוכניות משותפות לחופשה ולהתנהלות בבית. ערך רב ביותר יש לחוויה של דיון סבלני ומכבד, בו יש מקום לכל אחד מבני המשפחה לבטא את משאלותיו והעדפותיו האישיות והמיוחדות. בדיון כזה, אי הסכמה מתוך כבוד, ללא זלזול או ביטול, חשובה הרבה יותר מהסכמה מאולצת.

ניסיונות משותפים להגיע לסינתזה של רצונות מנוגדים לכאורה, הינם מטרה משותפת יקרת ערך. הבסיס להידברות הוא קודם כל אנושי. כלומר – כל אחד חשוב בפני עצמו.

הבא נגלה בחג הזה את המתכון האישי שלנו, שיהפוך את הכופתאות למאווררות יותר ומחניקות פחות, שיעשה שהמרור יהיה בגדר לווית חן לארוחת החג.