'צמיחה' בטבע, זה אותו דבר שמתרחש לו, סמוי מן העין, אבל מפליא אותנו כאשר אנחנו רואים לנגד עינינו את תוצאותיו. ניצן שלפתע מבצבץ מתוך ענף, שתיל רך ושברירי שהפך לצמח גדול וחסון, עולל מתנודד שלומד ללכת עד שהוא רוכש הליכה יציבה.

׳צמיחה אישית׳, לעומתה היא לכאורה מופשטת, מעורפלת, פחות מוחשית וברורה, לעתים מתרחשת באטיות צעד-צעד, לעתים מזגזגת…

יחד עם זאת צמיחה אישית יכולה להיות בעלת משמעות דרמטית על חיינו.

צמיחה אישית עוסקת במכלול רחב ומגוון של תהליכי שינוי והתפתחות אישיים,בין-אישיים ומערכתיים.

אם נשאר עוד רגע בתחום של ההכללות הגדולות, נאמר גם שצמיחה אישית מתייחסת להתפתחות אישיותית כוללת ולא לפתרון נקודתי של בעיה ספציפית או ריפוי של קושי ספציפי בלבד.

נרצה או לא, צמיחה אישית זה בעצם מה שמתרחש בכל רגע ורגע, אין מצב סטטי, שכן אנחנו כמו כל דבר חי בעולמנו, נמצאים בהתהוות…..

גישות והשקפות תיאורטיות שונות מתייחסות באופן שונה למושג זה ולמשמעותו.

ישנן גישות שמדברות על 'התפתחות רוחנית' (טרנס-פרסונלית), גישות שעוסקות בהגברת היעילות בתחומי תפקוד שונים – למשל התחום התעסוקתי, ניהול, ועוד.

במאמר זה אגע במשמעויות הצמיחה האישית עפ"י גישות פסיכולוגיות ב'אגף' ההומניסטי-דיאלוגי, כמו גם גישות שנקראות "התייחסותיות".

גישות אלו מעמידות במרכז את פיתוח יכולתו של האדם "להיות במלואו" – לתת לעצמו, לאחר ולקשר הבין-אישי מקום מלא יותר, חיוני יותר, אותנטי יותר.

ובנימה אולי פולמוסית משהו, הפסיכולוגיה בראשיתה, (זוכרים את פרויד?), ובמידה לא מבוטלת אף היום, "גזלה" תהליכים טבעיים של למידה שינוי והתפתחות לטובת הפרדיגמה הרפואית' העוסקת במחלות וריפויין, שאפיינה את הפסיכולוגיה בראשית ימיה.

עכ"פ הפסיכולוגיה כיום, בייחוד בזרמים בעלי זיקה לגישה ההומניסטית, נוטה יותר לעסוק בלווי תהליכי צמיחה מאשר בטיפול במחלות או בסימפטומים ספציפיים.

אפשר לראות את הצמיחה האישית כמסע שמאפשר לנו להעז להיות מי שאנחנו באמת, להעז להקשיב לעצמנו לפני שאנחנו נבלעים בציפיות הסביבה ובציפיות מופנמות שלנו מעצמנו.

צמיחה אישית, אומנם מדגישה את חיזוק האינדיבידואליות, אך יחד עם זאת תומכת לא פחות בבניית קשרים שיש בהם עומק, קרבה, מחויבות והדדיות.

מסע הצמיחה האישית בכללותו, אמור לסייע לנו להיות חופשיים יותר, ברורים יותר, נוגעים יותר, חיים יותר.

כל זה אמור לסייע לנו לפתח מערכות יחסים עמוקות, כנות, חופשיות ומזינות יותר, מעניקות כוחות ולא "שואבות". מקום מיוחד ניתן לאומץ וליכולת להעלות קשיים בקשר, להתמודד איתם באופן בונה שתורם להתפתחות של כל המעורבים.

ניתן לומר שצמיחה אישית עוסקת בשינויים בהתייחסות של האדם אל עצמו ואל אחרים, שינויים בתפקוד במצבים שונים, הפחתה במתח, שיפור בביטחון העצמי ועוד.

תהליכים של צמיחה אישית מתבטאים בשינוי בדפוסי התנהגות, יכולת מוגברת להעלות על פני השטח רצונות ורגשות, יכולת להקשיב בפתיחות וברגישות רבה יותר, שינוי בנכונות וביכולת להתמודד אפקטיבית במצבי קונפליקט.

צמיחה אישית יכולה להתבטא גם בשיפור ביכולת ליצור יחסי קרבה, בהגברת החופש האישי, במעבר מעמדה של מגיב לעמדה של יוזם, בהפחתת התלות בציפיות הסביבה, וכן בהגברת היכולת להקשיב לאחר ולשונה ממני.

דרך חתחתים

זה אולי נשמע יפה אבל צמיחה אישית היא דרך חתחתים. לא בקלות אנחנו מצליחים לשנות עמדות ותגובות אוטומטיות שפיתחנו שנים או שהושרשו בנו והועברו אלינו לעתים מדורי דורות.

צמיחה כרוכה במעין גמילה. בטרם נשנה עלינו להיגמל מדפוסים ישנים.

אם למדנו להחניק כאב, להתכווץ, להתפרץ, להכתיב, להיכנע, לרצות, לבטל, להתבטל, להתרחק, להמנע משיתוף רגשי כי זה סימן לחולשה… הרי שאם חפצי צמיחה אנחנו, עלינו לזהות את הדפוסים של עצמנו ולבחון מחדש את המשמעויות וההשלכות שלהם.

למשל, להיווכח שבמצבי קונפליקט אנחנו "מעבירים אותה" – מבליגים, מספרים לעצמנו ש"זה שום דבר", אך נשארים עם מתח ומועקה חסרי מוצא.

דוגמה נוספת לאפשרות קיומם של דפוסים מקובעים וחוסמים מתבטאת בתפיסה המוכרת שאין להעלות קשיים כי 'אין טעם, זה לא יעזור'… כי 'לאחר לא ממש אכפת'… 'אופי לא משתנה'… וכן שיחסים זה דבר מקובע ולא דינמי…

לצאת מהמוכר

לאחר שנים בהם סיגלנו לעצמנו דרכי התמודדות, לא קל להשתחרר מהן, לצאת מהמוכר למרחבים חדשים ולא נודעים. הקושי להשתחרר מהמוכר, הינו כה חזק עד כי לעיתים הוא גובר גם כשאנחנו מגלים שיעילותם של הרגלים ישנים היא מפוקפקת והמחיר שאנחנו משלמים עליהן כבד.

ולסיום, אם נחבר את המושג של "צמיחה אישית" לרעיון של טיפול פסיכולוגי, הרי שהטיפול הפסיכולוגי אמור לשמש מעין קרקע, מרחב שמאפייניו מסייעים לתהליכי הצמיחה להתרחש באופן המיטבי. איך? על כך במאמר נפרד על מאפייני המרחב הטיפולי.