פסיכולוגיה הומניסטית, מכוונת אל מעבר ל'פתרון בעיות' ו'התגברות' על קשיים נקודתיים. היא עוסקת בהנעת תהליך כולל, רחב ויסודי, תהליך של צמיחה והתפתחות, אישית, בינאישית ומערכתית, שמקרין על חוויית החיים בכללותם.

הגישה ההומניסטית נחשבת גם כ"פסיכולוגיה לבריאים" או כ"כוח שלישי" בפסיכולוגיה (לצד הגישות הדינאמיות והביהביוריסטיות).

הגישה פותחה בארה"ב בשנות השישים ע"י מייסדיה: קארל רוג'רס, אברהם מסלאו ורולו מיי. הגישה מתייחסת באופטימיות ובקבלה לטבע האנושי ומעמידה במרכז את הייחודיות שבכל אדם, את פיתוח האותנטיות וכן את החתירה לפיוס, השלמה והתיידדות עם חלקים מנוכרים באדם על מנת לאפשר לו מתן ביטוי מלא לאישיותו. הטיפול הוא קודם כל מפגש אנושי, מקום של הקשבה מלאה, מכבדת ולא שיפוטית, הקשבה לרחשים הפנימיים, לחוויות ולרגשות שמחפשים את דרכם לביטוי מלא יותר. דגש מרכזי ניתן להגברת האותנטיות והזרימה הטבעית, לגילוי ושחרור רגשות חסומים השואפים לביטוי מלא יותר. זאת כחלק מתהליך כולל בו הפונה מגבש ומארגן מחדש את היחס שלו כלפי עצמו, כלפי אחרים, כלפי החיים.

הגישה ההומניסטית-אקזיסטנציאלית מאופיינת בכך שה"מטפל", נותן הסיוע, מתייחס אל מקבל הסיוע לא כמדען לאובייקט מחקר וגם לא כרופא המאבחן ומעניק תרופה – אלא כאדם לאדם.

הגישה אינה עסוקה ב"נרמול" בני אדם, ואינה רואה בכך מפתח לשיפור איכות חייהם ולשיפור איכות החוויה הפנימית שלהם. הגישה אינה עוסקת במונחים כמו "נורמאליות", "דיאגנוזה", "סימפטומים", "חולי" או "הפרעה".

על פי הגישה, אין צורך להתגבר על "מחלות" או "לרפא" אותן. להיפך – גישת ה"ריפוי" חוסמת. גישת ה"ריפוי" מתייחסת באי קבלה, בחשש ובחוסר אמון לשלבים הכרחיים המהווים חלק מתהליכים טבעיים של צמיחה אישית, של גילוי ומימוש האני האמיתי, לקראת מצב של מתן מענה שלם יותר לצרכים הרגשיים של האדם. במקום לעסוק ב"ריפוי" בהתאם לקווי מתאר ולהגדרות של "נורמאליות", מתמקדת הגישה בצמיחה אישית; שיפור איכות החיים; שיפור איכות החוויה האישית הפנימית; הגברת האותנטיות והזרימה הטבעית. זאת ביחד עם דגש על בניית יחסים בינאישיים המבוססים על קבלה, כבוד לשונות תוך מתן משקל רב לדיאלוג בינאישי.

קארל רוג'רס
אברהם מסלאו
רולו מיי

על פי הגישה, אין צורך להתגבר על "מחלות" או "לרפא" אותן. להיפך – גישת ה"ריפוי" חוסמת. גישת ה"ריפוי" מתייחסת באי קבלה, בחשש ובחוסר אמון לשלבים הכרחיים המהווים חלק מתהליכים טבעיים של צמיחה אישית, של גילוי ומימוש האני האמיתי, לקראת מצב של מתן מענה שלם יותר לצרכים הרגשיים של האדם. במקום לעסוק ב"ריפוי" בהתאם לקווי מתאר ולהגדרות של "נורמאליות", מתמקדת הגישה בצמיחה אישית; שיפור איכות החיים; שיפור איכות החוויה האישית הפנימית; הגברת האותנטיות והזרימה הטבעית. זאת ביחד עם דגש על בניית יחסים בינאישיים המבוססים על קבלה, כבוד לשונות תוך מתן משקל רב לדיאלוג בינאישי.

ניתן להתייחס לצמיחה האישית כאל מסע של שחרור מהעיסוק בניסיונות להצליח להיות מה שציפו שנהיה – "מה שצריך", "מה שחייבים" וכד' – אל עבר היכולת הטמונה בנו לשחרר תגובות טבעיות ומטיבות, להיות מה שבאמת אנחנו רוצים אך חוששים וחוסמים, עקב התנסויות כואבות קודמות.

הפסיכולוגיה ההומניסטית מאמינה שבכל אדם טמון הפוטנציאל לצמיחה בריאה ויצירתית. הכישלון במימוש הפוטנציאלים קשור בדרכי ההתמודדות שהאדם פיתח מול השפעות המגבילות של ההתייחסות ההורית, וכן מול החינוך ולחצים חברתיים אחרים. אפשר לפתח דרכי התמודדות יעילות יותר, תוך ביטוי מלא יותר של הגרעין הפנימי האמיתי, כאשר ישנה נכונות של האדם ליטול על עצמו מחויבות ואחריות מלאה לבחירותיו, למעשיו ולסלילת דרכו בחיים.

הגישה ההומניסטית מייחסת חשיבות מיוחדת לעמידה על המשמר כנגד קבלה אוטומטית של סמכות חיצונית, של דעת הרוב, של מוסכמות חברתיות ואף של "סמכות מקצועית". ישנה הדגשה של כבוד ונאמנות האדם להווייתו האנושית הפנימית הייחודית. הגישה מדגישה את האומץ להיות – לחוות באופן מלא את המציאות הפנימית. היא מדגישה את חשיבות החוויה הפנימית, מול ההיסחפות של העידן המודרני בחברה המערבית אחר הטכנולוגיה, התחרות, התפקוד החיצוני והמשימתיות..רולו מיי: "אנחנו תוצרים של 400 שנה של התגברות על הטבע ולבסוף על עצמנו…"