מאת דב אבן זהב
(פורסם בוואלה בריאות 16.9.09)

משבי הרוח הרעננים המתגנבים למחוזותינו אט-אט לא הצליחו עדיין להפיג את מועקת הקיץ הדביקה וכבר מחלחלת אל חיינו מועקה חדשה-ישנה, החגים. ערמה של מחויבויות והתחשבנויות נוחתת על ראשנו והופכת את השאלה עם מי אנחנו באמת רוצים להיות בחג ללא רלוונטית. "היינו אצל אמא שלך (האבא משום מה לא נספר) המון בזמן האחרון אז עכשיו נהיה אצל הורי". "אבל שנים לא היינו אצל הורי בראש-השנה, וחוצמזה הם כל-כך עוזרים לנו שלא מגיע להם שנשאיר אותם לבד בחג, שלא לדבר שלהורים שלך יהיה עם מי להיות!". "אתה תמיד חייב לרצות את הוריך. לא יזיק אם תלמד להגיד להם פעם 'לא'". "את מדברת? הרי את לא עושה צעד אחד בלי להתייעץ ולקבל אישור מאמא שלך".

תקופת החגים מגלה לנו שוב ושוב שזוגיות זה הרבה יותר מקשר בין שניים. זוהי עסקה עם חבילה שעליך לארח אותה,להתארח אצלה, כולל לעיתים סידורי לינה עם ילדים ומבוגרים שלא אתה בחרת להיות איתם תחת אותה קורה, למשך זמן שהוא הרבה מעבר למה שדמיינת שהוא בתחום הנסבל עבורך. זה כולל גם להיות נחמד, לגלות התעניינות, לעמעם את שעמומך, לכבוש את אכזבותיך, לנצור את מה שרצית לאמר להם ישירות אבל הסתפקת בהבעת תלונות עליהם בפני הנציג/ה האחראי/ת לפלישתם למרחבי חייך.

כך, בראש מורכן, עם העדר אוזן קשבת לתלונותיך, אתה מועד אל החגים, ממלמל "חג שמח!" בלתי תואם את רוחב החיוך שאתה מצליח להעלות על פניך.

אין כמו תקופת החגים, בה נחתכות החלטות כה גורליות, כמו מתי להיות, עם מי, ולמה זה הרע במיעוטו, כדי להבין שזוגיות היא גם קרבות מרים ואבודים, ושהקרב האבוד מכל הוא הניסיון להשביע את רצון כולם באמצעות הטבעת רצונותיך השכוחים מזמן.

ואולי זהו בעצם הזמן לעשות את הבלתי יאומן, לשנות סדרי עולם, להפוך סיוט לפיוט (טוב, בל נגזים), לצאת לדרך חדשה.

קשה להאמין עד כמה בני זוג נמנעים מתהליך משותף של קבלת החלטות, עד כמה הסיטואציה של הצגת צרכים, משאלות ודעות שונות עשויה להיתפש כנפיצה, כמאיימת,כמאכזבת ואף כמכאיבה.

מונעים על ידי הדימוי הפנימי שיצרנו, לעיתים קרובות בלי משים, במהלך חוויות העבר, אודות ההיתכנות של דיאלוג ידידותי ופורה, אנו עשויים לוותר מראש על נתינת מקום ראוי לעצמנו ולבן\בת זוגנו.

לא מדובר פה על תקשורת גרידא אלא על שורשי ההוויה הזוגית – אותו "תבשיל" שהוא יותר ממרכיביו השונים, אותו תבשיל שמהותו וסודו בשילוב הייחודי שנוצר בין המתיקות לחריפות ולמרירות; בין הקשה לרך, בין העדין לגס, בין הפשוט למורכב, בין המוכר לחדש, בין הבטוח לנועז.

זוגיות היא מצב תודעה שמצליח להכיל את הפרדוכס שבין החופש להיות מי שאת\ה לבין המחויבות החברית העמוקה לבן\בת זוגך, בין היותך אדם לעצמו לבין היותך חלק משלם זוגי. רק מתוך מקום זה נוכל להיות קשובים וידידותיים כלפי רחשי ליבנו וממש בו בזמן להכיל, לכבד ולהיות קשובים במלואנו לרחשי הלב של בן\בת זוגנו, כן, גם אם הם לא תואמים לתסריט הרצוי וכמובן הנכון והצודק שבנינו לעצמנו.
כל אחד מאיתנו בא אל הזוגיות עם הסיפור ההכרחי והחשוב שלו. הזוגיות היא מפגש של שני סיפורים שונים שנאבקים על מקומם אך מקבלים אותו כשמרפים מהם.

"אצל הורי או אצל הוריך, הכי חשוב לי שבחג הזה נצליח להקשיב ואפילו לגלות הבנה למשאלות של כל אחד מאיתנו… ושאחר כך נבשל, אבל ביחד, החלטה שתהיה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות לטובת שנינו. גם אם הפיתרון לא יהיה אידיאלי, הדרך אליו היא המקום בו אני רוצה להיות". "מה קרה לך? אתה בסדר?".

אנו מועדים שוב וחזור בדרך אל המקום הזה, ואולי בעיקר בתקופת חגינו ומועדינו. יחד עם זאת הדרך המשותפת אליו היא החג האמיתי.
חג שמח.

נספח א' – מתנות החג שאתם רוצים להעניק לזוגיות שלכם:

  • דיון על משהו שחשוב לכם לא יכול להתנהל בדרך אגב, בהפרחת הצהרות חד צדדיות לחלל האויר, רגע לפני התוכנית בטלוויזיה או תוך כדי ההתארגנות ליציאה לעבודה בבוקר. פנו זמן של שעה לפחות, בחרו מקום נעים, נוח, שמכבד אתכם, את המעמד ואת הזוגיות שלכם.
  • קבלו בהכנעה ובסקרנות את היותכם במעמד של תלמידים היוצאים למסע משותף של גילויים אודות דרכי התקשורת ביניכם.
  • ותרו מראש על שיחה בסגנון של עורכי דין המתכתשים כדי לנצח בדיון.סכמו שהמטרה המשותפת היא לנסות למצוא את נקודת המפגש האופטימאלית בין הרצונות שיועלו. השאיפה למקום הזה היא ההישג האמיתי.
  • זכרו – כל שיחה היא קודם כל הזדמנות לפיתוח החברות הזוגית ביניכם, הזדמנות להפוך אתכם לצוות שמסוגל לדון באופן ידידותי גם בנושאים קשים.סגלו לעצמכם כלל – מותר להעלות קשיים בקשר.
  • היגמלו מההצמדה שבין בעיות לפתרונן. בשלב ראשון שתפו במשאלות, בצרכים, בקשיים, הקשיבו להם, תנו לצרכים המנוגדים להתרגל אחד לקיומו של השני. אחד רוצה עם הורים, השני רוצה בלי; לאחד חשוב השקט, השני רוצה 'אקשן'; אחד רוצה סביבה עירונית, השני רוצה כפרית ועוד.
  • אם אתם רוצים שזוגיותכם תהיה ברת תקנה, עליכם להכיר בכך שפג תוקפו של המיתוס שיש אמת אחת או היגיון אחד. ה"מופרך", ה"לא נורמאלי", ה"מעוות" וה"מפגר" שמיוצג על ידי הצד השני, מקבל מעתה מעמד חדש והופך להיות שווה ערך לדעתך שלך.
  • ישנן עוד מתנות רבות, גלו אותן בעצמכם וזכרו: המתנה הגדולה מכל היא להצליח לפתוח את הלב.